כשאנחנו מדברות בדרך כלל על חיזוק שרירי הליבה ורצפת האגן, הדגש העיקרי הוא אל התרגילים עצמם:
איך נעשה את המנח נכון? אילו שרירים פעילים? האם אנחנו משתפות את הנשימה? כמה רצפת האגן אסופה ומה קורה ליציבה, לשרירי הבטן במנח? והאם אנחנו מדייקות?
כל זה חשוב מאוד! אבל יש מרכיב עדין, סמוי מן העין, שהוא חלק בלתי נפרד מאימון וגם מחיזוק נכון של שרירי רצפת האגן והליבה. והוא גם עוצמתי מאוד, כשאנחנו שמות לב אליו בזמן האימון.
ואלו הם המעברים.
אותם רגעים קטנים שבין מנח למנח, בין תרגיל אחד לאחר, הם פוטנציאל שקט ומשמעותי לבניית כוח, מודעות גופנית, ויסות עצבי ושיפור תפקוד רצפת האגן.
אז מהם אותם “מעברים” ולמה הם חשובים באימון?
המעברים הם הרגעים שבהם אנחנו משנות מנח – משינוי קטן בתוך מנח ‘סטטי’ לתנועה, כמו תנועה מעגלית של הרגל, עד מעבר משכיבה לישיבה. לפעמים זו תנועה קטנה של שחרור או התארכות, ולפעמים הנחיה שמובילה למנח הבא.
במבט ראשון, אלו רק “הרגעים שבין לבין”, אבל כל אותם מעברים הם:
מרחב של אינטגרציה עצבית-שרירית – המעברים מאתגרים את מערכת העצבים לשמור על יציבות, קואורדינציה ושליטה תוך כדי תנועה.
אזורי סיכון או הזדמנות – תנועה חפוזה במעברים עלולה ליצור עומס מיותר על הגב או רצפת האגן, בעוד שתנועה מודעת מחזקת את היציבות ומונעת פציעות.
חלון למודעות גופנית עמוקה – אלו הרגעים שבהם אפשר להרגיש, האם יש תמיכה מבפנים – האם שרירי הליבה “נוכחים”? האם רצפת האגן מגיבה?
היתרונות של תשומת לב למעברים באימון
1. חיזוק דינמי ואינטגרטיבי של שרירי הליבה ורצפת האגן
במהלך המעבר, הגוף נדרש לא רק לייצב את עצמו אלא גם לתאם בין קבוצות שרירים שונות. זהו רגע שבו מופעלים השרירים המייצבים העמוקים – במיוחד שרירי הבטן הרוחביים, הסרעפת, שרירי הגב העמוקים ורצפת האגן – בצורת שיתוף פעולה עדינה.
2. שיפור שיווי משקל ויציבה
המעברים דורשים ריכוז, שליטה בתזמון והעברת משקל מדויקת. תשומת הלב לרגעים אלה בונה מערכת עצבית מדויקת שמובילה לתנועה בטוחה, זורמת ויציבה יותר גם מחוץ לאימון.
3. ויסות עצבי ושחרור מתחים
מעבר איטי ומודע מעודד את מערכת העצבים הפאראסימפתטית (המרגיעה), בניגוד לתנועה חפוזה שמפעילה את מערכת הסטרס. אלו רגעים של שהייה, נשימה, חיבור פנימה.
4. דיוק הנשימה והעמקת הקשר בין הגוף אל הנפש
המעברים מאפשרים לנשימה להוביל את התנועה. כששאיפה פותחת ונשיפה תומכת – מתרחשת הרמוניה בין הליבה, רצפת האגן והתודעה. הגוף נע מתוך שקט ולא מתוך מאמץ.
המעברים באימון – מראה למעברים שבחיים
הדרך שבה אנו נעות ממנח למנח באימון – משקפת את הדרך שבה אנו עוברות מעשייה לעשייה בחיי היומיום:
מעבר בין טיפול בילדים לעבודה, בין ישיבה מול מסך לרגע של תנועה, בין שיחה למייל, בין התארגנות לרגיעה.
האם המעברים שלנו בחיים מהירים, קטועים, מתוך אוטומט?
או שיש בהם נשימה, השתהות, בחירה?
כמו באימון – גם ביומיום, המעבר יכול להיות מרחב של נשימה מחודשת, של השבת תשומת הלב פנימה, של חידוש הקשב. דווקא הרגעים הקצרים בין מטלה אחת לשנייה הם הזדמנות “להיזכר בעצמי”, להרגיש את הגוף, לשחרר את הלסת, לחבר את רצפת האגן.
כשאנחנו מתרגלות מודעות למעברים באימון, אנחנו מחזקות לא רק את הגוף ושרירי רצפת האגן והליבה – אלא גם את המיומנות לעבור בין חלקי היום שלנו בצורה יציבה, מחוברת, רגועה ומדויקת יותר.
איך תוכלי ליישם את העקרונות באימון וביומיום?
באימון:
האטה מכוונת במעברים שבין מנח למנח.
נשיפה – הוצאת אוויר ארוכה יחד עם התנועה בזמן המעבר.
הקשבה לרגעי השקט שבין המנחים.
ביומיום:
לעצור לרגע בין משימה למשימה – שימי לב לגוף.
קחי נשימה מודעת לפני שאת “נכנסת” לפעולה חדשה.
שימי לב מה את לוקחת איתך מהפעולה הקודמת, ואיזה מרחב את יוצרת לפעולה הבאה.
המעבר הוא לא רגע מעבר – הוא רגע של בחירה
בין אם על המזרן או בין היומיום – המעבר הוא הזדמנות.
לבחירה. להאטה. להתחברות מחודשת לעצמך.
דרך תשומת לב למעברים, את לא רק מחזקת את רצפת האגן והליבה – את מחזקת את עצמך.
רוצה להתאמן באימון מחזק לשרירי רצפת האגן והליבה בדגש על המעברים?
כאן בקישור תוכלי להצטרף אלינו
