אז מה הקשר בין תנועה בלשון לתנועה בשרירי רצפת האגן?

לכאורה, אין קשר ישיר בין הלשון לבין שרירי רצפת האגן, אבל למעשה –
הגוף שלנו פועל כמערכת שלמה מחוברת ומסונכרנת, במיוחד כשמדובר במבנים עמוקים כמו הסרעפת, רצפת האגן והלשון.

נסי תוך כדי שאת קוראת, לדחוף בעדינות את הלשון לחך העליון- מאחורי השיניים הקדמיות וקצת פנימה
ושימי לב, האם שרירי רצפת האגן שלך נאספו מעלה? 

הנה מה שקורה בתנועה הזו:

1. הפעלת הקו האנטומי הקדמי-העמוק (Deep Front Line)

זהו מסלול פאסיואלי (רקמות חיבור) שעובר מהלשון, דרך הסרעפת, ועד לרצפת האגן והירכיים הפנימיות.
כשאנו מפעילות בעדינות את הלשון, יש הפעלה עדינה של כל השרשרת הזו – כולל רצפת האגן.
התחושה היא של “הרמה פנימית” טבעית – הלשון נעה מעלה, והאגן כאילו עונה לה בתנועה כלפי מעלה.

2. תיאום בין הלשון, הסרעפת ורצפת האגן

הלשון, הסרעפת ורצפת האגן פועלות כשלישייה דינמית בתהליכי נשימה, בליעה, דיבור, עיכול ושליטה בסוגרים.
כשלשון במקום הנכון (בחך העליון):

הסרעפת מתייצבת טוב יותר.

תיאום הנשימה משתפר.

ויש גיוס טבעי ועדין של רצפת האגן בזמן נשיפה.

3. השפעה על מערכת העצבים – ואגוס והרפיה עמוקה

הלשון מפעילה סיבי עצב קרובים לעצב הואגוס – העצב המרכזי של מערכת הרגיעה (פאראסימפתטית).
כשאנו מצמידות את הלשון לחך בנשימה מודעת, זה מעודד הרפיה עמוקה, תחושת קרקוע ואיסוף עדין של שרירי הליבה ורצפת האגן – לא במאמץ, אלא כתוצאה של ויסות עצבי טבעי.

4. תמיכה ביציבה והפעלה טבעית של הליבה

לשון “נופלת” (בפה פתוח או רפוי) יוצרת קריסה קלה בגולגולת ועמוד השדרה הצווארי – מה שמשפיע על כל היציבה.
לשון במקום הנכון תומכת בגולגולת, באיזון הראש – ומשם באיזון של כל שאר הגוף, כולל אגן וליבה מאורגנים.

כדאי לדעת שעל מנת להרפות עומסים מהאגן, כדאי לתת ללשון ‘ליפול’ בפה פתוח או רפוי. למי שיש כיווץ יתר באגן, הפעולה הזו מאוד חשובה.

כשאנו דוחפות בעדינות את הלשון לחך העליון, במיוחד תוך כדי נשיפה מודעת או אימון, אנו מאפשרות:

⇐ גיוס טבעי של רצפת האגן.

⇐ שיפור בתיאום העמוק של הליבה.

⇐ תחושת איסוף והרמה פנימית מבלי צורך “לכווץ בכוח”.

לאימון לחיזוק שרירי הליבה ורצפת האגן בשילוב תנועת הלשון לחצי בקישור

http://yoga-triger.co.il/courses/מועדון-יוגה-טריגר/