לא מעט נשים שואלות אותי,
איך יכול להיות שאני מתאמנת ומחזקת את שרירי הליבה ורצפת האגן
ובכל זאת מרגישה חולשה, כובד, דליפה או כאב באגן?

התשובה מפתיעה בפשטות שלה.

ההבדל הוא לא בתרגיל.
ההבדל הוא בניהול הלחץ בתוך הגוף.

בכל מאמץ נוצר לחץ תוך־בטני.
זה טבעי ובריא.

השאלה היא לא אם יש לחץ,
אלא לאן הוא הולך.

כשאנחנו עוצרות נשימה,
או דוחפות את הבטן החוצה בזמן מאמץ,
הלחץ יורד ישירות לרצפת האגן.

ואז גם תרגיל שנראה שמחזק את הליבה
יכול להפוך לעומס מצטבר על קרקעית רצפת האגן והשרירים..

לעומת זאת, כשיש תיאום:

נשיפה בזמן המאמץ,
גיוס טבעי של רצפת האגן,
ואיסוף עדין של הבטן,
הלחץ מתפזר באופן הנכון.

ושרירי הליבה ורצפת האגן מתחזקים.

זהו ההבדל בין אימון אקטיבי לרצפת האגן
לבין אימון שבו היא נשארת פסיבית או נדחסת.

רצפת האגן לא צריכה כיווץ חזק כל האימון.
היא צריכה תגובה נכונה וטבעית לעומס.
להתגייס כשצריך  ולשחרר כשאפשר.

כשאנחנו מלמדות את הגוף את התיאום הזה,
אנחנו לא רק מחזקות שרירים,
אנחנו משנות את הארגון הפנימי של הגוף.

ואז גם תרגילים פשוטים
הופכים להיות מדויקים ומשקמים.

אם בזמן אימון את מרגישה:
כובד, דליפה, בטן שנדחפת החוצה או גב תחתון שמתעייף,
זה אומר שהשרירים שלך צריכים תיאום.

שרירי הליבה ורצפת האגן זקוקים לתיאום על מנת להתחזק באופן הנכון ולטווח הרחוק. 

אימון שיש בו תיאום, הוא אימון אקטיבי לרצפת האגן.

אם את רוצה ללמוד את התיאום של השרירים בזמן אימון כדי לחזק את שרירי הליבה ורצפת האגן באופן הנכון,

את מוזמנת להצטרף אלינו כאן,

http://yoga-triger.co.il/courses/מועדון-יוגה-טריגר/