אנחנו רגילות לחשוב על הראש, הלסת והאגן כעל אזורים נפרדים, שכל אחד מהם מתפקד לבדו. בפועל, האזורים הללו מחוברים במערכות פאסיאליות- הפאשיה – רקמת חיבור, עצביות ותנועות עדינות, שיוצרות ביניהם קשר ישיר. הבנה של החיבור הזה פותחת דלת לאפשרות לחזק את רצפת האגן דרך עבודה עם הלסת, וגם לשחרר את הלסת דרך תנועה ותמיכה נכונה באגן.

הקשר האנטומי והתפקודי בין הראש, הלסת והאגן
1. הפאשיה – הרקמה שמחברת הכול

הפאשיה היא רשת רציפה של רקמת חיבור שעוטפת כל שריר ואיבר בגוף. ישנן “שרשראות פאסיאליות” שעוברות מהראש דרך הצוואר, עמוד השדרה ועד לרצפת האגן. כלומר, מתח בלסת או בצוואר עלול להוריד עומס מטה ולהשפיע על האגן, ולהפך, חוסר איזון באגן יכול לעלות מעלה ולהופיע בלסת.

2. שלוש הסרעפות

בגוף קיימות שלוש “סרעפות” עיקריות הפועלות יחד:

סרעפת הפה והלסת (רצפת הפה)

סרעפת הנשימה

רצפת האגן

שלושתן פועלות בהרמוניה: כשאחת ננעלת, האחרות מתקשות לנוע בחופשיות. כשאחת נפתחת ונושמת, האחרות נעות חופשי.

3. מערכת העצבים

עצב הוואגוס ועצבים קרניאליים נוספים יוצרים חיבור עדין בין תפקוד הלסת, הנשימה, מערכת העיכול והאגן. לכן מצבים של מתח בלסת (כמו חריקת שיניים) יכולים להשפיע על רצפת האגן ועל תחושת הכיווץ בה, ולהפך, חוסר תנועה באגן עלול להתבטא גם במתח באזור הפנים והלסת.

איך תנועה בלסת ובראש מחזקת את רצפת האגן?

שחרור נעילת לסת – כאשר הלסת רפויה, הנשימה מתרחבת, והסרעפת משתחררת. זה מאפשר גם לרצפת האגן לנוע בטווח התנועה המלא,   להתאסף ולהשתחרר בקצב טבעי, מה שמחזק אותה.

תנועתיות במפרק הלסת – פתיחת פה רחבה, תנועות לעיסה איטיות, או השמעת צלילים (כמו “אההה”) יוצרים גל תנועה שמשפיע מטה עד רצפת האגן.

השפעה על מערכת העצבים – תנועה בלסת שולחת לגוף מסר של הרפיה, ובמצב רגוע שרירי רצפת האגן מתחזקים מתוך תנועה חופשית ולא מתוך כיווץ מתמשך.

איך תנועה באגן וברצפת האגן מחזקת את הלסת?

מעגלי אגן ופיתולים – תנועות אגן משחררות מתח בעמוד השדרה ובצוואר, מה שמוביל להרפיה בלסת.

חיזוק שרירי רצפת האגן – אימון של איסוף והרפיה מודעת יוצר ויסות עצבי שמשחרר גם עומס בלסת.

שחרור מתחים – כששרירי האגן מתפקדים היטב, הגוף כולו יציב ומתפקד טוב יותר, והצורך “לנעול” את הלסת כתגובה למתח פוחת.

מה כדאי לעשות ביום־יום כדי לחזק את הקשר?

שחרור לסת במהלך היום – לבדוק אם השיניים נוגעות זו בזו. אם כן, להפריד אותן בעדינות ולאפשר ללסת “לשקוע”.

תרגול פיהוק מודע – פתיחת פה רחבה, נשיפה ארוכה ותנועת אגן קלה לאחור.

נשימות עם צליל – השמעת “אההה” או “אוו” בזמן שהאגן נע קדימה־אחורה או במעגלים.

מודעות ליציבה – להרים ראש בגובה, לשחרר כתפיים ולאפשר לאגן לנוע חופשי בישיבה והליכה.

שילוב תנועה קטנה ביומיום  – למשל, בזמן ישיבה מול מחשב: לשחרר לסת, לנשום עמוק, ולסובב אגן קלות לצדדים.

הלסת והאגן הם לא שני אזורים מנותקים, אלא חלק מאותה מערכת שלמה. תנועה עדינה בלסת ובאגן, יחד עם נשימה מודעת ושחרור מתחים בגוף, מאפשרת לנו לחזק את התפקוד התקין של רצפת האגן, להרפות עומסים מיותרים בלסת, ולחזק תנועה זורמת ומשוחררת. 

רוצה לחזק את רצפת האגן ולשחרר את הלסת?

תצטרפי אלינו לאימונים כאן בקישור

http://yoga-triger.co.il/courses/מועדון-יוגה-טריגר/