עיקרון ההתרחבות הוא עיקרון של חיזוק רצפת האגן לא מתוך כיווץ או איסוף מודע, אלא מתוך ארגון, הארכה וויסות.  בדרך כלל כשמדברים על חיזוק שרירי

מאמץ בזמן אימון לא מחזק אוטומטית את הליבה ואם הוא לא מנוהל נכון, הוא עלול דווקא להחליש את שרירי רצפת האגן. כך זה קורה, שלב־אחר־שלב:

איברי האגן, הרחם, הנרתיק, שלפוחית השתן, החלחולת והרקמות התומכות הם מרכז האגן. הם קשורים לפוריות, ליציבה, לנשימה, להנאה, לביטחון גופני ולוויסות רגשי. ובכל זאת, אצל

המערכת ההורמונלית של האישה היא מערכת חכמה, עדינה ודינמית, שפועלת בגלים ומתאימה את עצמה למחזוריות חודשית, לשינויים בחיים, לעומס יומיומי ולמצב הרגשי. כיוון שההורמונים מושפעים

להכניס בטן = לא נקרא לחזק אותה  אחת ההנחות השגויות ביותר היא שהחזקת בטן פנימה לאורך היום מחזקת אותה.האמת הפוכה: למה זה לא עובד? להכניס

גמישות גופנית היא לא תכונה אחת. היא בנויה משתי מערכות שונות ומשלימות:גמישות מפרקית וגמישות שרירית וכל אחת מהן משפיעה בצורה עמוקה על איכות התנועה, על

אם את חווה כאבי גב תחתון, חולשה או כאב באגן וקושי ביציבה, יכול להיות שכל אלו נובעים מהקשר בין שריר המותן־כסל (Iliopsoas) לשרירי רצפת האגן.

הקשר בין קצוות הגוף (כפות רגליים, כפות ידיים וראש) לבין רצפת האגן הוא אנטומי וגם אנרגטי.נפרט אותו בכמה רבדים:  1. הרובד האנטומי – השרשרת הפאשיאלית

רוב שיטות התנועה והאימון הגופני מבוססות על הנחיה מדויקת: לכווץ, ליישר, לייצב. אבל לצד ההנחיה המדויקת כדאי לשלב את הכוח העמוק של תנועה חופשית, כזו

אנחנו רגילות לחשוב על הראש, הלסת והאגן כעל אזורים נפרדים, שכל אחד מהם מתפקד לבדו. בפועל, האזורים הללו מחוברים במערכות פאסיאליות- הפאשיה – רקמת חיבור,